;

חרדה חברתית

חרדה חברתית

ז', בת 11, הגיעה לטיפול ביוזמת הוריה, על רקע של מופנמות רגשית גבוהה, ביישנות מוגזמת וקושי בהתנהלות והתמודדות עם סיטואציות חברתיות. בשל גילה הצעיר של ז', ההורים היו חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול ועברו פגישות של הדרכה הורית. לאחר פגישות היכרות ואבחון, החל תהליך טיפולי קצר מועד (14 פגישות), שכלל בירור לגבי שורשי הבעיה ומקורותיה והסבר להורים לגבי הגורמים שמנציחים את הבעיה ומחזקים אותה. כך, למשל, התברר שז' נעזרת רבות בהוריה במקומות בהם היא חשה קושי, ולמעשה לא מתמודדת עם ביישנותה ומופנמותה כיוון שלרוב הם עושים זאת עבורה. ז' למדה מיומנויות חברתיות ודרכים להתמודד עם תחושת החרדה שלה בסיטואציות שונות. דוגמא טובה להתמודדות כזאת הייתה ההתנסות בקנייה במכולת לגמרי לבדה (ללא אמה שתדבר במקומה). הטיפול כלל גם חשיפה להתמודדויות עם חבריה לכיתה – שבעבר נמנעה מהן. באופן הדרגתי, החלה ז' להרחיב את התנסויותיה ולקחת חלק פעיל בהווי הכיתתי. הוריה דיווחו בסוף הטיפול כי ז' עברה שינוי מהותי וכי ניכר שהיא סומכת יותר על יכולותיה ומעיזה יותר להתמודד עם חששותיה. היא עדיין ילדה מופנמת וביישנית, אך מסוגלת לתעל זאת להתנסויות חיוביות ומקדמות.

By | 2017-07-23T09:04:21+02:00 יוני 2017|חרדה חברתית, סיפורי מקרה|0 Comments